חושבת על הילדים ובני הנוער שמעבירים את הקיץ בבדידות, סגורים בחדרם ולא יוצאים ממנו כי אין לאן ולמי לצאת, עם מי להסתובב, לשחק או להשתעמם.
חשוב שתדעו שאם ילדכם במצב הזה- יש מה לעשות, יש מה לעשות ברגישות ובהקשבה, גם ובעיקר כשנדמה לנו שהמצב לא ניתן לשינוי.
משתפת בכמה טיפים כלליים מהניסיון שלי כאשת מקצוע, כאמא ל 3 ילדות וגם כילדה שפעם הייתה דחויה חברתית ויצאה מזה.
סביר להניח שחלק מהטיפים יכול להתאים עבורכן לשימוש מידי,
חלקם אולי יתאימו בעתיד וחלקם לא רלוונטיים.
אתן יודעות מה נכון לכן ולילדים שלכם וגם הילד עצמו, מן הסתם, יודע להרגיש ולדעת וחשוב לברר אתו מה מתאים לו ובמה הוא מוכן להתנסות.
דברו עם הילד על המצב החברתי שלו בפרטיות, בזמן וברגע המתאים, זו עלולה להיות שיחה לא נעימה ואף כואבת, לדבר על הדברים שלא מסתדרים זה חלק בסיסי בתהליך שינוי. גם ובעיקר כשזה עצוב.
שימו לב לא להאשים את הילד במצבו, השתדלו לא לשפוט, אלא להקשיב ולנסות לחקור ולהבין אתו יחד מה מצבו החברתי ואיך אפשר לשנות אותו. בדרך כלל הסיבות למצב מורכבות הרבה יותר ממה שנוכל להבין ולדעת משיחות בודדות, יש את האישיות של הילד, דפוסי המחשבה, הרגש וההתנהגות שלו, יכולות תקשורתיות ועוד
במקביל יש את הילדים סביבו, בכיתה או בשכבה של היישוב, מי שאחראי ומנחה אותם שגם לו יש השפעה על האווירה ואיכות החיבורים ויש גם אותנו ההורים והאחים בבית, שגם משפיעים על דפוסי ההיקשרות החברתיים שלו- במודע ולא במודע, לכן אין טעם להאשים אלא רק להשתדל להבין ולנסות לעזור.
לא כדאי להאשים את האחרים ואת החברה במצבו החברתי. גם אם אתם הכי צודקים בהאשמה הזו, לפעמים כדאי להיות חכמים ורגישים ולא צודקים. גם אם אנו לא אומרים זאת לילד באופן ישיר, שאנחנו חושבים שכל הילדים שלו בשכבה הם אנוכיים ולא מתחשבים- הוא מרגיש שזה מה שאנחנו חושבים וזה עלול להחריף את תחושת הריחוק, הייאוש והבדידות.
ילדים הם ילדים, הם יתחברו למי שירגיש להם נכון להתחבר אתו, מסיבות רבות ומגוונות, בין אם זה שיחזור היקשרות שהם מכירים מהבית, צורך להיות שייכים ומשמעותיים ועוד.
תהוו מודל ודוגמא לילדים. צרו אתם קשרים חברתיים, שתפו אותם איך התגברתם על מבוכה ופניתם או הזמנתם חברים ותיקים או חדשים לארוחה או לטיול. מה היו האתגרים או הקשיים שאיתם התמודדתן ומאילו הצלחות נהנתם. למה זה כן שווה להתמודד עם המבוכה ביצירת קשר חברתי חדש לדעתכן וכו'
תאמינו בהם ותעצימו אותם. רשמו לעצמכן למה כדאי להיות חברים של הילד שלכם, למה כיף אתו, אילו חוזקות יש לו? מה הוא יכול להביא לקשר חברי? תאמרו לו ושקפו לו את זה מפעם לפעם.
אל תישארו לבד עם הקושי. להיות הורה לילד שחווה בדידות עלול להיות קשה ומתסכל מאוד.
שתפו חברים או בני משפחה אם אפשרי, תופתעו לגלות שזה לא קורה רק אצלכן בבית.
פנו לייעוץ או לטיפול מקצועי במידת הצורך.
יש קבוצות מיומנויות חברתיות, יש את הספר של יעל אברהם " דחייה חברתית- אין מצב שמפנים את הגב", שיש בו תרגילים שאפשר ליישם כבר עכשיו. יש הדרכת הורים ויש טיפול הורי.
טיפ אחרון חביב, הצטיידו באמונה וסבלנות, שינוי משמעותי בדרך כלל נעשה בהדרגה ובצעדים קטנים, זכרו שלפעמים יש רגרסיות, הולכים צעד אחורה לפני קפיצת גדילה משמעותית.
מוזמנות לפנות אליי כדי לברר פרטים או להזמין אותי להפוך יחד את הפחד לאהבה במפגשי נשים, הרצאות, מעגלים וסדנאות על חוסן אישי, משפחתי או ארגוני, הגשמה, קירוב לבבות, גיבוש, תקשורת ועוד או בכל עניין ונושא שמרגיש לכן רלוונטי.
במידה ויתאפשר אגיע לכל מקום בארץ ובעולם, ואם לא -נוכל להיפגש בזום.
הצטרפו לקבוצת הוואטאפ השקטה שלי בה אני כותבת בכל יום ראשון מסר על התפתחות וגדילה ומצרפת שיר רלוונטי.
קבוצת פייסבוק לנשים בה אני מעלה שאלות התבוננות ותוכן במטרה משותפת לקידום תהליכי ההגשמה וההתפתחות של כולנו.
