מעגלי נשים- למה ומדוע?

שלום לעוקבות הוותיקות והחדשות שלי,

הרבה דברים השתנו אצלי בשנה האחרונה, מלבד מקום מגוריי. לכן אני מעלה פה עכשיו ראיון כביכול עצמי על מנת לחשוף אתכן לעשייה המתחדשת שלי פה באזור המרכז, "כביכול" מכיוון ששלוש נשים יקרות נענו לבקשתי מוקדם יותר היום ושאלו אותי מספר שאלות שעליהן אני אענה בראיון.

עליי:  עוד שבועיים בדיוק אחגוג 47, השנה החיים עוד יותר יקרים ולא מובנים מאליהם, אז אני אכן מתכננת לחגוג ולא רק לציין, לצד הרגשות המעורבים שיש בי על העניין בעקבות הכאב והצער הרב על כל אלו שלא יכולים לחגוג בכלל כי הם עדיין בעיצומו של ה 7/10. בין אם פיזית או נפשית.

אני מטפלת ומנחה פסיכודרמה מוסמכת יותר מעשור, עובדת עם בני נוער ומבוגרים, מנחה ויוצרת מעגלי נשים, מכשירה מנחות ומלמדת שיווק ויזמות רלוונטית לכך, וגם מרצה על חוסן נפשי בארגונים.

נשואה לעמית אהובי, ואמא לשלוש אהובות, מעיין בת 14, גלי בת 12 וליבי בת 9.

נולדתי בשכונת מרמורק ברחובות, שירתתי בצבא כמשקית ת"ש בגדוד שריון, אחרי הצבא גרתי בלונדון ובניו יורק, טיילתי במזרח, למדתי מדעי ההתנהגות ועבדתי כדיילת אוויר באל על. עזבתי את הדיילות כי מיציתי ורציתי להיות אמא נוכחת, יצאתי לעצמאות לאחר ניסיונות ספורים ועקרים להיות שכירה ולעבוד "כמו כולם" במשרד. התחלתי את דרכי העצמאית ככותבת תוכן שיווקי, חתכתי מזה די מהר כי לא התחברתי לחוסר יושרה ולחוסר האותנטיות שנדרשה ממני. אלה היו שנים חשובות של חיפוש ואי ידיעה של מה באמת העיסוק ודרכי הפרנסה הנכונים לי, בשנים אלו פגשתי את הפסיכודרמה והתאהבתי. זה הרגיש כאילו מישהו המציא מקצוע בדיוק עבורי. לתת מקום וביטוי לנפש האדם דרך הפעולה ובאמצעות הקבוצה ולאפשר שינוי משמעותי ועוצמתי לטובה.  

אז איך הגעת מהפסיכודרמה למנחה ומכשירה מנחות מעגלי נשים?

בתחילת ההיריון עם מעיין נתפס לי הגב, אבל מה נתפס… כאבי תופת עד עלפון והגעה למיון, לרפואה הקונבנציונלית לא היה פתרון אז נאלצתי להתחיל לתרגל יוגה כל יום ולהתחיל ללמוד איך להקשיב לגוף שלי כדי למנוע את התקפי הכאב המשתקים. מפה לשם ההקשבה הזו הביאה לקחת חלק בפורום תפוז ללידה פעילה וביתית שם למדתי רבות על בריאות האישה, לידה פעילה וגידול ילדים בדרך טבעית וקשובה. מאז שהתחלתי להקשיב התמכרתי ואני כבר לא יכולה לאטום אוזניים לקול הפנימי שלי, לצרכים ולרצונות שלי.

ההקשבה הזו פתחה לי פתח לאינספור גילויים, בשילוב לימודי הפסיכודרמה השתחררתי מסבל שליווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי כמו דימוי עצמי נמוך, ביקורת הרסנית, מחשבות אובססיביות, פחדים מיותרים, אחריות רגשית שהייתי לוקחת על אחרים ועוד זוכרת את עצמי חיה עם הידיעה המוטעית שאני פחות, פחות שווה, פחות ראויה ופחות יכולה. היום אין לי את המחשבה וההרגשה הזו בכלל. לא לגבי עצמי ולא לגבי אחרים.

עלה בי צורך עז להעביר הלאה את כל האושר הזה לכמה שיותר נשים. למה דווקא נשים? בזמנו הרגשתי שהן הקהל לזה, הן מכירות את השפה ופתוחות אליה והן אלו שנענות להזמנותיי להתפתחות משותפת. היום אני יודעת שהצורך שלי לכנס נשים יחד למעגלים נובע גם מהמשפחה שגדלתי בה כילדה ומהשורשים שלי כנכדה לעולים מתימן.

גדלתי בחמולה נשית, אבי הוא בן זקונים להוריו, יש לו 2 אחים ו 8 אחיות, לי יש עשרות בני דודים, רובן בנות דודות. גדלתי במעגל נשים אחד מתמשך, חוויתי אהבה ללא תנאי בכל שבת בה רבות מבנות משפחתי היו מגיעות אלינו הביתה (גרנו מעל סבתי, ראש השבט המפואר), נהניתי מהחוכמה נשית וינקתי ממנה הרבה שמחה וחדוות חיים. עם התבגרותי ונישואיי לצד מותה של סבתי תדירות מפגשי השבט הנשי פחתה וכשאני נכנסתי להריון עם ביתי הבכורה כנראה היה לי צורך לשחזר את חווית הילדות המופלאה הזו שחוויתי, גדלתי עטופה בנשים אוהבות וחכמות.

למה דווקא מעגלי נשים ולא מפגשים של אחת על אחת?

מפגשים של אחת על אחת הם נהדרים ומשמעותיים, למעגל יש את הכוח והקסם המיוחד לו, כל פעם שאני משתתפת או מנחה מעגל אני מרגישה את כוח הריפוי המיוחד שלו, זה עובר דרך המילים והגילויים שעולים בו אבל מעבר לאלו זו אנרגיה שאנו יוצרות יחד ועדיין לא מדדו אותה או הוכיחו את קיומה והשפעתה הרבה. ראיתי במהלך השנים נשים שהשתתפו במעגלים ונהנו משינויים שייחלו להם זמן רב ולא הצליחו להגשימם בדרכים אחרות, בתחומים דרמטיים כמו פיריון וזוגיות, בתחום התעסוקה והפרנסה ובעיקר בתחום היחסים הבינאישיים. יש למעגל נשים מונחה היטב את היכולת להטמיע רכות, סליחה וחמלה קודם כל ולפני הכל כלפי עצמנו, מה שמאפשר לנו להעביר את זה הלאה לאהובינו ולכל מי שסביבנו, בבית, במקום העבודה וברחוב. חוק פסיכולוגי ידוע הוא שדומה מושך דומה, הרוך הזה שאנו מפנות כלפי עצמנו מושך אלינו רוך גם מהמציאות החיצונית לנו וזה מאפשר לנו להרגיש אוהבות ואהובות יותר, לתת מקום לאהבה הזו יותר בחיינו וליצור ממנה עוד ועוד.

למה דווקא עכשיו מעגלי נשים?

החברה שלנו פצועה ומדממת, היא זקוקה ליד רכה ואוהבת, למילים טובות ובעיקר לאהבה ללא תנאי. מי אם לא אנחנו הנשים יכולות לתת אהבה כזו? החברה שלנו צמאה לזה. לתת אהבה כזו זה לא אומר להתעלם ממה שדורש תיקון, נהפוך הוא, זה להעז לראות את כל החולה הכואב והנפשע ולגשת אליו באמונה שהכל יכול להתהפך לטובה, אם נראה את הטוב לצד הרע, אם נגדיל את הטוב הרע יתמעט מעצמו ומה שלא יש לעקור מהשורש, לא מתוך שנאה ונקמה אלא מתוך אהבה לעצמנו, לחברה שלנו.  לדמיין את המציאות כפי שאנו מייחלות לה, שוב ושוב ושוב. בלי להתייאש. כשאנו לבד זה כמעט בלתי אפשרי. הבדידות פוגעת בנפש ובתפיסת המציאות שלנו וחבל. ביחד זה פשוט קורה מעצמו. בלי מאמץ.

ככל שיותר מאיתנו נתכנס יחד למעגל נשים מונחה היטב כך יטב לחברה הישראלית, אין לי ספק בכלל.

מה זה מעגל מונחה היטב?

מעגל שיש בו מקום להניח בו את הלב שלנו בלי שיפוט עצות או שיקופים, כמו רחם המאפשרת גמישות וגדילה בקצב טבעי, בקצב פעימות הלב, יש במעגל חופש להיות מי שאת בזכות הגבולות הברורים שיש בו, המותר והאסור בו. אני מתייחסת למעגל כולו כמו טקס מקודש ובהתאם לכך מתאפשר הביטוי היצירתי החופשי של כל אחת מהמשתתפות כמו גם בחירת המילים המטיבה והחכמה.

איך הפעילות שלך מקרינה על דור ההמשך- על בנותייך?

היא משפיעה על האישה, האמא והאנרגיות שלי ובהתאם לכך משפיעה על בנותיי. גידלתי אותן הרבה בזכות המעגלים שמלווים אותן מאז היותן ברחמי, מתוך הקשבה לעצמי ואליהן, למדתי ואני עדיין לומדת את הריקוד הזה, בין לתת מקום לצרכיי ולתת מקום לצרכים שלהן. הן יודעות שהקול הפנימי שלהן הוא המצפן החזק ביותר שיש להן, הן מחוברות לעצמן ויחד עם זאת גם קשובות לסביבה שלהן, אסרטיביות ועומדות על שלהן וגם רגישות לצרכים של האחרים, גמישות וסלחניות. בעקבות הטבח ביישובי המועצה שלנו ב 7/10, הבריחה מהבית ב 8/10 ותקופת הפינוי, ראיתי את ההתמודדות שלהן עם השבר שעברנו ורוויתי נחת וסיפוק מיכולתן לבטא תסכול, פחד וכאב לצד היכולת לאסוף את עצמן ולהמשיך בחייהן בחדווה, ליצור לעצמן מעגלים חברתיים חדשים לצד געגועים ושמירה על קשר עם חברות מהעוטף, ללכת לחוגים ולבתי ספר חדשים ועוד. שלושתן כבר התנסו בהנחיה אם באופן ספונטני עם חברותיהן ואם דרך קייטנות שעזרתי להן להקים ולהנחות במהלך חופשות בית ספר.

איפה תהיי בעוד 5 שנים?

לא יודעת. השנה האחרונה לימדה אותי צניעות בעניין חיזוי העתיד. אני יכולה לברר עם עצמי וצריכה לברר עם עצמי מחדש איפה אני רוצה להיות בעוד 5 שנים. אני יודעת שאני רוצה להמשיך ליהנות ממשפחתי ומעיסוק יומיומי במה שאני הכי אוהבת לעסוק בו. כיום זה טיפולי פסיכודרמה, מעגלי נשים, סדנאות והרצאות. הייתי רוצה לחזור לחיות בתוך קהילה שאני מרגישה שאני חלק ממנה, פה בארץ ישראל כמובן, שתהיה כבר במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו היום, משוקמת וחזקה יותר מתמיד. הייתה לי פעם יוזמה בתחילת תקופת הקורונה להקים פרויקט שקראתי לו "מעגל לכל אישה", הסגרים עצרו אותי מלממש אותה. אז אולי בעוד חמש שנים הייתי כן רוצה לראות אותה באה לידי ביטוי ומאפשרת לכל אישה שרוצה בכך להיות חלק ממעגל מונחה במקצועיות ובאהבה.

אסיים בהזמנה להצטרף אליי ולהתעגל יחד, ביום שישי הקרוב, ה 16/8 נפתחת סדרה של ארבעה מפגשים של סדנה להנחיית מעגלי נשים בהנחייתי בסטודיו מקסים בקיבוץ נען. פרטים בפרסום המצורף למטה.

שבוע הבא מוזמנות להצטרף למעגל חודשי פתוח לכל אישה באשר היא בעלות סמלית (כל משתתפת משלמת כרצונה או כפי יכולתה), המעגל יהיה בנושא הנחמה שבשמחה, נפגש ביום רביעי ה 21/8 ב 20:00 בסטודיו המעבדה בקיבוץ נען.

אפשר לקבל עדכונים אישיים על מעגלים דרך קבוצה שקטה בוואטאפ: https://chat.whatsapp.com/JduwZu5etw46azMreWVo6x

מוזמנות ליצור איתי קשר אישי להרשמה, פרטים נוספים ושאלות ב 054-2267220